מים עיליים הינם מים זורמים או עומדים, הנמצאים בגובה פני הקרקע ומשמשים לשאיבת מי שתייה. מקורות המים העיליים בישראל הם הכנרת ומספר מעיינות. המים העיליים מהווים כ-30% מהמים הטבעיים בישראל, ומכיוון שכמויות המשקעים שונות מאוד משנה לשנה, כמות המים העיליים תלויה ישירות בכמויות המשקעים במהלך העונה, וקשה יותר לחזות את פוטנציאל המים העיליים בכל שנה או להסתמך עליהם בצורה בלעדית. בפרט במדינתנו שסבלה משנות בצורת רצופות שדלדלו מאוד את מאגרי המים העיליים שלנו, ופגעו באיכותם.

שנה זו (2020) הייתה שנה ברוכת גשמים, הכנרת עלתה ועלתה, הנחלים זרמו במלוא תפארתם ושטפו עימם כל מיני מחלות שונות ומשונות כמו העכברת שגרמה לסגירת מספר רב של נחלים בצפון הארץ.

כל מקורות המים העיליים קיבלו מים חדשים שהיו כל כך נחוצים לנחלים עצמם ולסביבה הקרובה אליהם כמו צמחייה ובעלי חיים.

קיימת קביעה בחוק המים, כי כל מקורות המים במדינה הן העיליים והן התחתיים הם קניין הציבור, וכי בכל הנוגע לאיכות המים ומניעת זיהומם אחראי המשרד להגנת הסביבה.

קיים איסור מאוד גורף על זיהום מים. התקנות אוסרות על הזרמת חומרי הדברה או שאריותיהם למקור מים, או בקרבתם, וישנן עוד מספר תקנות שנועדו לשמור על איכות המים אותם אנו שותים, או משקים וכו'.

חזרה למאמרים >>

התפלת מים – במדינת ישראל קיים מחסור מתמשך במים. מקורות המים הטבעיים – הכנרת והמאגרים התת-קרקעיים – אינם מסוגלים, לספק את כמויות המים המבוקשת למגזרים השונים, גם כאשר מאמצים מדיניות המרסנת את הצריכה. לכן אין מנוס מהעשרת היצע המים ע"י הגברת תפוקת המים ממקורות נוספים, עקב גידול מתמיד באוכלוסייה, ברמת החיים ובצרכי המגזרים השונים, אשר מביאים לעלייה מתמדת בביקוש למים.

העשרת היצע מקורות המים נדרשת נוכח שנות הבצורת הלא צפויות הפוקדות את מדינתנו. התפלת מים מתבצעת על ידי הפרדה בין המים למלחים המומסים בהם, על מנת לקבל מים הראויים לשתייה או לחקלאות ולכל שימוש אחר במים באיכות מי שתיה.

ישנם תהליכים רבים המסוגלים להפחית ריכוזי מלחים מתמיסות. קיימים שלושה סוגי מי גלם עיקריים המשמשים להתפלה: מים שפירים, מים מליחים ומי ים.

ישנן שתי שיטות עיקריות להתפלת מים והן שיטת תהליכי אידוי, ושיטת תהליך הממברנות.

בתהליך האידוי המים מתאדים בהדרגה במעבר בין מספר תאים בהם רמת הטמפרטורה והלחץ משתנים. בכל אחד מהתאים מתאדה כמות מסוימת של מים, ואילו המלחים נותרים במים שלא מתאדים. המים עם המלחים מסולקים בחזרה לים. אדי המים עוברים תהליך עיבוי, ומתקבלים מים מותפלים.

תהליך הממברנות הוא תהליך פיזיקלי – מכני הדומה לסינון (אוסמוזה הפוכה). בתהליך זה דוחסים את המים המלוחים דרך ממברנות המאפשרות מעבר מים בלבד ומונעות מעבר מלחים.

מתקני ההתפלה במדינת ישראל מבוססים על שימוש בטכנולוגיית האוסמוזה ההפוכה.

חזרה למאמרים >>

מים הם תרכובת כימית המהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות, כולל האדם, המים נחשבים לאחד מקבוצות אבות המזון החשובים ביותר לצריכה. בעלי החיים והצמחים זקוקים למים לצורך קיום מחזור החיים שלהם. המים מהווים את המרכיב העיקרי בתכולת התאים וחשובים מאוד לתהליכי הבנייה והגדילה בגופם של כל היצורים החיים. מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן ומאטום של חמצן. הנוסחה הכימית של המים היא H2O. התכונות הכימיות של המים מאפשרות להם להיות ממס אוניברסלי למרבית התרכובות בטבע.

המים מתאפיינים בשלושה מצבי צבירה: גז, נוזל ומוצק.

איכות המים נקבעת על-פי החומרים המומסים במים.

האדם צורך מים לשימושים שונים: מחייה, ניקיון, השקיה, קירור וחימום, המסה, שיט, הפקת אנרגיה, דיג ועוד. השימוש המגוון במים מחולק לקבוצות: פעולות אלו מחולקות לצריכה ביתית, שימוש חקלאי,  שימוש תעשייתי, שימוש עירוני, תחבורה (שיִט), שימוש למטרות מחקר ופנאי. למים איכותיים יש חשיבות מרכזית ביישוב אוכלוסייה בסמיכות למים תוך ניצול המשאב הזה בכל דרכי החיים. יש השלכות על המים בגינם של צורות התיישבות אלו וניצול המים המשנים את מצב המים.

חזרה למאמרים >>

מים קשים הם מים המכילים סידן ומגנזיום. ככל שריכוז המינרלים במים גבוה כך נחשבים המים למים קשים. מקור המים הקשים הוא משאיבה המתבצעת באקוויפרים העשירים בסלעי סידן (גיר) ודולומיט. המים ממיסים עם הזמן את המינרלים מן הסלעים וכך מתקבלים מים בעלי ריכוז של סידן ומגנזיום גבוה.

הסידן חשוב לגופינו שכן הוא חיוני לבניית עצמות הגוף ותהליכי גוף אחרים. המגנזיום בעל תפקיד חיוני בתפקוד מערכת העצבים והשרירים, ומסייע בהפיכת הסוכרים בגוף לאנרגיה.

למים הקשים יש השפעה על מכשירי החשמל בשל משקעי האבנית הפוגעים בתקינותם ופעילותם לאורך זמן.

קשיות המים נמדדת ביחס שבין שני המינרלים: סידן ומגנזיום. ככל שריכוז המינרלים גבוה יותר במים הינם נחשבים למים " קשים " .

מים רכים – ריכוך מים היא פעולה המפחיתה את ריכוז יוני הסידן או המגנזיום במים קשים. מים קשים הם מים המכילים ריכוז נמוך של אבנית. מים רכים בריאים יותר וחסכוניים יותר, במובן שהם מביאים לחיסכון משמעותי בחשמל ובחומרי ניקוי למיניהם. ריכוך מים הוא תהליך שמתבצע על ידי מערכות מיוחדות. ניתן להתקין את המערכות במפעלי תעשייה, שטחים חקלאיים ובתים פרטיים. בעזרת מערכות שהופכות את המים בברזים למים רכים.

היתרונות בשימוש במים רכים:

• מניעת אבנית – כתוצאה מריכוז נמוך של סידן ומגנזיום, הם לא גורמים להצטברות אבנית, לכן אין צורך בהסרה תקופתית של משקעי אבנית בקומקום החשמלי, מדיח הכלים או מכשירי חשמל אחרים המחוברים לברז המים.
• אספקה רציפה – חשובה בעת שימוש בהפעלת מכשירי חשמל בעלי תכניות עבודה רציפות, לכן יש המשתמשים במערכת אוטומטית כפולה לריכוך המים.
• שיפור איכות המים – מים רכים מורידים את הקשיות בצנרת ובברז המים.

חזרה למאמרים >>

מים אפורים מוגדרים כמים שמקורם בחדרי האמבטיה – מקלחות וכיורים, מדיחי כלים, מכונות הכביסה ועוד, אי לכך הם מכילים כמות קטנה יחסית של מזהמים אורגניים ופתוגניים גורמי מחלות. שימוש במתקנים להשבת מים אפורים יאפשר שימוש חוזר במים להדחת שירותים, השקיה ועוד.

ע"י השימוש במים אפורים, נצמצם משמעותית את צריכת המים השפירים.

טיהור וניקוי מים אפורים הוא תהליך שניתן לחלק לניקוי גס וניקוי עדין.

סינון גס: שימוש במסננת/רשת/בד כדי ללכוד לכלוך הנמצא במים המוזרמים למכל האגירה: שערות, מוך ממכונת הכביסה וכדומה.

סינון עדין: על ידי שימוש במסנן חול, שימוש באבני טוף ללכידת חלקיקים קטנים במים ופירוק מיקרו-אורגניזמים מזהמים על ידי מושבות בקטריות המתהוות בנקבוביות האבנים.

הפרדת שומן: שימוש במפריד שומנים כדי לנקות את המים מהשומן שנמצא בהם. השיטה מבוססת על עקרון הציפה של שמן על פני המים. מפריד השומן בנוי משני חלקים אשר מאפשרים רק למים נקיים לעבור דרך צינור היציאה. את שכבת השומן המצטברת יש לנקות מדי פעם באופן ידני.

קיימת טענה כי שימוש פרטי מוגבר במים אפורים הקלים שנעשה באופן חובבני על חשבון מכוני הטיהור, גורם לעליית ריכוז המים השחורים במתקנים, ובאופן זה מקטין את יעילותם, בנוסף קיים חשש בריאותי להיווצרות חיידקים במכלי המים האפורים הביתיים על ידי תדירות תחלופה נמוכה, תחזוקה ירודה, והחשש לשימוש אדם שגוי.

עמדת משרד הבריאות הישראלי היא להשאיר את הטיפול במי הביוב בישראל לרשויות המקומיות.

חזרה למאמרים >>

סוגי המים בישראל

במאמר זה ננסה לעשות סדר בסוגי המים השונים שיש בישראל. נתחיל במים מן הטבע ונתקדם למים מתועשים.

מי תהום – מהווים כ 66% מכמות המים והם מקור המים העיקרי למים טבעיים. מי התהום מכילים מי גשמים ונחלים שמחלחלים לתוך הקרקע עד שהם מגיעים לשכבה שאיננה חדירה למים ומצטברים שם.

מים מינרלים – מים המכילים מינרלים או חומרים מומסים אחרים המשנים את טעם המים או מעניקים להם ערך טיפולי. חומרים מסיסים נפוצים הם מלחים, תרכובות גופרית וגזים. מים מינרליים מופקים בטבע במקורות תת-קרקעיים.

מים תרמיים – הן נוצרות כתוצאה מנביעה של מים חמים מתוך האדמה. רוב הנביעות הללו משמשות לטבילה / לשחייה והן בריאות, כיוון שהן מכילות מינרלים הטובים לעור ולגוף.

מים מזוקקים – מים שעברו תהליך זיקוק: ניקוי מחלקיקים, מינרלים ומלחים. הזיקוק מתבצע על ידי אידוי המים ועיבוי האדים אשר נוצרו בכלי אחר.

מים מתוקים בישראל – מאגר המים המתוקים העיליים הגדול ביותר בישראל הוא הכנרת. מקורות המים מתוקים נוספים הם מי התהום ומעיינות שונים.

מי קולחין – מי שפכים אשר עברו תהליכי טיהור וסינון על מנת לבצע בהם שימוש חוזר. השימוש העיקרי של מי קולחין הוא בענף החקלאות, בו לא נדרש מים באיכות המקסימלית.

מים שפירים הם מי השתייה – מים שאיכותם ודרגת ניקיונם מאפשרים את שתייתם על ידי בני אדם ללא סיכון.

מים מותפלים – הפיכת מים מלוחים למים הראויים לשתייה או להשקיה. ישראל בונה מתקני התפלת מים באזור הים התיכון על מנת למנוע את התלות במי גשמים ואת הסכנה לבצורת. נכון ל-2018, מתקני התפלה מספקים כ-25% מצריכת המים של ישראל.

חזרה למאמרים >>

 איכות מי השתייה בישראל נמדדת בכל רשת אספקת המים והבדיקות כוללות בדיקות מיקרוביאליות ובדיקות כימיות. חדירת מים מזוהמים למערכת מי השתייה עלולה לגרום לפגיעה בבני אדם ובבעלי חיים. במקרה של ממצאים חורגים, מבוצע טיפול מיידי במים ובמערכת האספקה ונערכות בדיקות נוספות.​​

מדי שנה משרד הבריאות מבצע בדיקות איכות למי השתייה בישראל,

התקנות בנושא מי השתייה קובעות את איכותם התברואתית של מי השתייה, ומיועדות בראש ובראשונה להבטחת בריאותם של ציבור המשתמשים במים לשתייה, לבישול לרחצה ולשימושים ביתיים אחרים. התקנות מהוות בסיס מחייב, מקצועי ומתקדם לאספקת מי שתיה בטוחים בישראל.

החקיקה מגדירה את הדרישות למניעת זיהומים של מערכות אספקת מי שתייה שנובעים מהמצבים הבאים:

• זרימת מים חוזרת – זרימת מים מזוהמים לתוך מערכת אספקת מי שתיה בכיוון הפוך לכיוון הזרימה המתוכנן.
• חיבורי כלאיים – יצירת קשר פיזי בין מערכת מים לשתייה לבין מערכת בה המים אינם מיועדים לשתייה.

הפתרונות הקיימים למניעת זיהומים: מרווח אוויר ומז"ח

מרווח אוויר – על מנת להבטיח כי איכות המים המסופקים לא תיפגע יש לדאוג ככל הניתן להפרדה מוחלטת בין מערכות מי שתייה לבין מערכות מים שאינן מיועדות לשתייה. ההפרדה הבטוחה ביותר היא מרווח אוויר בין צינור הזרמת המים לבין השימוש בהם.

אביזר מניעת זרימה חוזרת – מז"ח  – במקומות בהם הפרדה של מרווח אוויר  אינה אפשרית יש לבצע את ההפרדה באמצעות התקנת אביזר למניעת זרימה חוזרת (מז"ח). יצויין כי חיבור כלאיים  בין קלחין או שפכים למי שתייה הוא אסור.

חובה להתקנת מז"ח חלה על עסקים ובתים פרטיים ומשותפים.

בדיקות להבטחת איכות מי השתייה בישראל מתבצעות על-ידי ספקי המים ועוברים במידת הצורך טיפול יסודי ומקיף להרחקת מרכיבים בלתי רצויים, העלולים להזיק לבריאות האדם.

בדיקות לאיכות מי השתייה בישראל נעשות לפי התקנות ומתייחסות אל:

• קבוצות החומרים המגיעים ממקורות טבעיים כמו מיקרואורגניזמים ואצות
• מרכיבים המגיעים למים ממקורות שאינם טבעיים כמו מיקרואורגניזמים שמקורם בזיהום אנושי ובעלי חיים; מרכיבים כימיים המשמשים את האדם בתעשייה ובחקלאות ועלולים לזהם מקורות.

חשוב לציין: כל מקור או מתקן טיפול  שאינו עומד בדרישות התקנות – נפסל, ואינו מספק מים לשתיה.

חזרה למאמרים >>

מים שפירים הם שם כולל למים באיכות גבוהה, אשר ראויים לשתייה ונקיים מרעלים. במרבית המקרים, המדובר הוא במי אגמים, נהרות או מי תהום, אשר עוברים תהליכי סינון וטיהור כך שטעמם עשיר ואין סכנה בצריכתם. מי השתייה מסופקים לריכוזי האוכלוסייה באמצעות מערכות צנרת, שמטרתן הבאת מי השתייה ליעדם, תוך שמירה על איכותם ומניעת זיהומם.

על רקע ההתחממות הגלובאלית ושנות הבצורת הרבות, העלייה בצריכת המים הפרטית, מעלה את חשיבות המים השפירים והשמירה על איכותם לדרגה הגבוהה ביותר, שכן מים = חיים.

הדאגה למקורות המים הטבעיים ואיכותם הביאה לפיתוח אמצעים טכנולוגיים שונים שמיועדים לייעול ניצול המים, כמו מי קלחין המשמשים בחקלאות – שהם מי ביוב ושפכים שעברו טיהור. מרבית מקורות המים דורשים טיפול מסוים של המים (ניקויָם) על מנת להביא אותם לאיכות מתאימה לשתייה. היקף הטיפול תלוי באיכות המים הטבעיים ומקורם.

עיקר המאמצים בישראל בשנים האחרונות סבב סביב מתקני התפלת מי ים והפיכתם למים שפירים.

כיום קיימים כבר מספר מפעלי התפלה ברחבי הארץ, ובשנים הקרובות יעלה מספרם, כך שמרבית צריכת המים הן לשתייה והן לצרכים אחרים, תהיה מבוססת על מי שתייה. צעד זה יסייע לשמור ולשמר את מאגרי המים הקיימים.

חזרה למאמרים >>

משק המים הישראלי במצב בעייתי. מקורות המים הטבעיים מתמעטים, בחורף יורדים מעט גשמים ועל כך יעיד הקו האדום והשחור בכנרת, וצריכת המים על ידי המשק והציבור הישראלי עולה משנה לשנה. לכן קיימת חשיבות עצומה לניצול של כל מקור מים שיש בישראל ולספק לתושבי ישראל מים איכותיים וטריים לשתייה, לחקלאות ולכל מטרה אחרת.

המים בישראל מגיעים ממגוון מקורות:

• כנרת – היא מקור המים החשוב ביותר של ישראל. הכנרת היא אגם מים מתוקים אשר מקבל את המים שלו ממשקעים, מעיינות ונחלים. הכנרת מספקת כשליש מכמות המים הנצרכת בישראל. עקב כמויות הגשמים הנמוכות בישראל, מפלס הכנרת יורד משנה לשנה, דבר שמקשה מאד על שאיבת מים ממנה.
• משקעים – מקורות המים בישראל הם כמויות המשקעים שיורדים בישראל. מי גשמים ממלאים את הנחלים, נהרות, מעיינות ואגמים, ובכך מספקים מים פוטנציאליים לשתייה.
• התפלת מי ים – הים התיכון מהווה מאגר עצום של מים המכילים מינרלים ומלחים בכמות גבוהה, אשר לא מאפשרים את שתייתם על ידי האדם. התפלת מי ים הינה תהליך שבו מוצאים המלחים מהמים בשיטות שונות כך שהם הופכים למתוקים וראויים לשתייה על ידי האדם. התפלת מי ים קיימת בישראל כבר שנים, ומאפשרת אספקה של כמחצית מכמות צריכת המים השנתית מדי שנה.
• מי תהום ומעיינות – מי תהום הם מי גשמים אשר מחלחלים לתוך האדמה, נתקלים בשכבה אטומה ומצטברים על גביה. כשהם בכמות גדולה, הם עשויים לנבוע אל מעל פני האדמה בצורה של מעיינות. בישראל ניתן למצוא כיום שלושה מאגרים גדולים של מי תהום: אקוויפר החוף, אקוויפר ההר ואקוויפר החרמון. שאיבה של מי תהום, וניצול מי המעיינות, מהווה חלק חשוב בצריכת המים הישראלית. מרבית ממים אלה, לאחר תהליכי סינון וטיהור שונים, משמשים לשתייה וחברות המפיקות מים מינרלים לשתייה.
• מי קולחין – מי שפכים (פסולת תעשייתית, מי ביוב) אשר עוברים מספר תהליכי טיהור, שמשפרים את רמתם. חלק גדול מהם נאגר במפעלי השפד"ן, אשר מספק כמות גדולה של מי קולחין לכל רחבי הארץ. לאחר טיהור המים, יש להם שימושים רבים בחקלאות. באמצעות מי קולחין ניתן לבצע השקייה יעילה של פארקים וגינות. שיטה זו מאפשרת לחסוך את השימוש במים אשר ראויים לשתייה.

חזרה למאמרים >>

על פי תקנות משרד הבריאות בתקנות בריאות העם, חייבים גופים ובעלי עסקים שונים להתקין מכשירים המונעים זרימת מים חוזרת, מבית העסק אל מקורות המים. תקנות מז”ח משרד הבריאות מפרטות כללים אשר בתי עסק וארגונים שונים חייבים לעמוד בהם בהקשר להתקני מז”ח.

ללא התקנים אלה לא יקבלו בתי עסק רבים אישור (רישיון עסק) שיאפשר להם להמשיך ולפעול בהתאם לחוק. חדירת מים מזוהמים למערכת מי השתיה עלולה לגרום לפגיעה בבני אדם ובעלי חיים.

התקנה ותקינות המז”ח – על פי הנחיות משרד הבריאות, בעל העסק המחויב בהתקנת מז”ח צריך לפעול בהתאם לכללים הבאים:

• מתקין מוסמך – התקנת מכשיר למניעת זרימה חוזרת חייבת להיעשות על ידי מתקין מורשה ומוסמך. מתקין מוסמך הינו אדם אשר קיבל באופן אישי הדרכה מתאימה ובתוך כך קיבל הרשאה להרכבת מז”ח.
• בדיקה תקופתית – על בעל העסק לדאוג לכך שמערכת המז”ח שבאחריותו תפעל כל העת באופן תקין. בכדי לעשות זאת, עליו לדאוג לכך שתתקיים בדיקת מז”ח תקופתית, לכל הפחות אחת לשנה.
• פנקס בדיקות – על בעל העסק להחזיק ברשותו פנקס מתאים, אשר בו יצוינו תאריכי הבדיקות של המז”ח, תוצאותיהן, ופרטיו של המתקין או הבודק המוסמך שביצע את הבדיקות.

משרד הבריאות מגדיר רשימה של גופים שחייבים בהתקנת מז"ח וכן הנושאים באחריות לתקינותו השוטפת. בין הגופים המחויבים בהתקנן מכשיר למניעת זרימת מים חוזרת נמצאים:

• כל בית עסק המחויב בקבלת רישיון עסק בכדי לפעול בהתאם לצו רישוי עסקים, התשנ"ה – 1995
• מעבדות לסוגיהן, לרבות מעבדות לבדיקות כימיות וביולוגיות, מעבדות לבדיקת רקמות ומעבדות רפואיות.
• מתקנים חקלאיים כדוגמת רפתות או לולים.
• משקים חקלאיים שמוסיפים למערכת המים חומרים שונים כגון חומרי הדברה.
• בתי עסק העוסקים בייצור ושיווק תוצרי דלק, נפט ופחם – לדוגמא תחנות דלק, בתי זיקוק, תחנות כוח וכדומה.
• מפעלים העוסקים בגידול בעלי חיים למטרות שונות ובכללם לתעשיית המזון.
• בתי עסק שעניינם חומרי חיטוי והדברה – כגון אספקת חומרי הדברה ורעלים לשימוש חקלאי.
• בתי עסק לייצור ואספקת מזון.
• פסולת ושפכים – לרבות בתי עסק העוסקים במיון, איסוף, סילוק טיהור או עיבוד של מוצרי פסולת ושפכים.
• מכבסות.
• מתקני נופש ופנאי כגון גני חיות, בריכות שחייה, מקוואות, ספא.
• מכונים לרחיצת כלי רכב ומוסכים.
• חומרי גלם לבניה – מפעלים לייצור בטון, מלט, אספלט, סיד וכן מחצבות ומפעלים לגריסה ועיבוד אבנים.
• מפעלי דשנים – כל העוסקים ביצור ואחסון דשן מסוגים שונים.
• בתי עסק העוסקים בייצור ועיבוד חומרים מסוכנים, רעילים או מתלקחים.

יפתח מערכות הינו מתקין מוסמך הנותן שירות מז"ח בכל הארץ הנחה מרוכזת לקיבוצים ומושבים

חזרה למאמרים >>